פסק-דין בתיק עת"מ 53526-06-12

1.         העתירה שבכותרת - עניינה החלטת ועדת ההשגה לזרים במשרד הפנים מיום 31.5.2012 וכן מיום 18.6.2012. החלטות אלה התקבלו בהשגה שהגיש העותר, שהוא אזרח זר המרצה עונש מאסר בן 42 חודשים לאחר שהורשע בעבירות של אלימות כלפי אשתו, שהיא אזרחית ישראל. לפי העתירה והחלטת ועדת ההשגה, התקבלה החלטה של ראש הדסק במשרד הפנים על הפסקת ההליך המדורג לקבלת מעמד של העותר, וזאת בגין עבירות האלימות במשפחה שצוינו לעיל. צוין באותה החלטה שנשלחה לבא-כוחו (שהובאה בסעיף 1 להחלטת ועדת ההשגה מיום 31.5.2012), ש"החלטה זו תיכנס לתוקפה מיד עם קבלתה לידיך כבא כוחו ותיושם מיד עם סיום מעצרו". באותה החלטה של ועדת ההשגה, נדחתה כאמור ההשגה. צוין בהחלטה, שטענות העותר היו משני סוגים: טיעון הצופה פני עתיד, שעיקרו כוונת העותר לחיות עם בנותיו; וטיעון הצופה פני עבר, שעיקרו זכותו הנטענת של העותר לקבלת מעמד אזרח עוד קודם להחלטת המשיב בעניינו. בכל הקשור בטענות הצופות מבט פני עתיד, נקבע בהחלטת ועדת ההשגה שהעותר לא מיצה את ההליכים ולא פעל לפי נהלי המשיב בעניין הגשת בקשה בנדון. בהתאם לכך נקבע, ש"על המשיג למצות את ההליך המינהלי לפני פנייתו אל ועדת ההשגה". בכל הקשור לטיעון הצופה פני עבר, שעניינו שאלת זכאותו של העותר לקבל מעמד עוד בעבר, הרי שנקבע שעם התפרקות התא המשפחתי - לא קמה עוד עילה לקבלת מעמד בארץ, מכוח ההליך המדורג. עוד נקבע, שאין פגם בהחלטת המשיב שלא להאריך את מעמדו של העותר כתושב ארעי, לאחר שהורשע בתקיפת בת-זוגו. נקבע בהחלטת ועדת ההשגה, שפעולת המשיב בעניין הפסקת ההליך המדורג היא פעולה "סבירה לחלוטין".

2.         בעתירה שבכותרת, שהוגשה ביום 28.6.2012, התבקש למעשה סעד אחד והוא - מניעת הרחקתו של העותר מן הארץ עד למיצוי ההליכים המינהליים לפני המשיב, כפי החלטת ועדת ההשגה לזרים רישא. צוין בעתירה, שגם לאחר החלטת ועדת ההשגה לזרים - הוגשה בקשה לעיון חוזר בגין קיומן לכאורה של נסיבות ועובדות חדשות, אולם בקשה זו נדחתה על-ידי ועדת ההשגה, תוך שהיא מפנה להחלטתה הראשונית והאמור בה לעניין החובה למצות הליכים. צוין בעתירה עוד, שהעותר ניצב בפני "שוקת שבורה", משעה שמחד נקבע שעליו למצות הליכים; ומאידך לא עוכבו הליכי הגירוש המרחפים מעל לראשו. אשר על כן, התבקש בעתירה לתת צו זמני וסופי שימנע שינוי המצב הקיים.

3.         לאחר שעיינתי בחומר שלפניי, מסקנתי היא כי דין העתירה להידחות על הסף. הסעד היחיד שהתבקש בעתירה זו הוא עיכוב הרחקתו של העותר מן הארץ, וזאת על מנת שיוכל לפי טענתו למצות את ההליכים כפי החלטת ועדת ההשגה לזרים. אלא שאין מקום לברר עתירה זו בשל מספר סיבות: ראשית, אין בנמצא החלטה של ועדת ההשגה שעניינה מניעת ההרחקה. שנית, ככל שיש לראות את פיסקה 14 להחלטה כמהווה התייחסות לעניין זה - הרי שאין מדובר בצו הרחקה אלא בסבירות עמדת המשיב בעניין הפסקת ההליך המדורג שאינה מהווה חלק מעתירה זו. שלישית, כעולה מן העתירה עצמה, מאסרו של העותר יסתיים בשנת 2014 ובמכתב שקיבל בא כוחו צוין במפורש שההחלטה תיכנס לתוקפה ותיושם כאמור לעיל "מיד עם סיום מעצרו". לבסוף, לא עולה מן העתירה שכלל הוחל בהליכים המינהליים ומיצויים; וככל שייעשה כן - יש להניח כי המשיב יפעל על-פי נהליו הקשורים במניעת הרחקה של מי שעניינו עודנו תלוי ועומד לפניו (ראו נוהל קבלת בקשות והגשת ערר (5.1.0001)).

4.         העתירה נמחקת על הסף, אפוא. משלא התבקשה תגובה - אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסק-דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ד בתמוז תשע"ב, 4 ביולי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: